"מאוחר מדי לטסט"

מוסך גדול. שעת בוקר מוקדמת, קיץ חם. מנוע של מכונית פתוח לרווחה , רטוב כולו ומטפטף. המקום ריק. חנה נכנסת למוסך, לבושה בחליפה אדומה מבריקה, מאופרת בקפידה. היא מסתכלת מסביב, בודקת שאין אף אחד. ניגשת למנוע, מרימה כלי עבודה ומתקנת משהו בתוך המנוע. מוציאה מגבון מהתיק המפואר שלה ומנקה את ידיה.

חנה: כל כך פשוט. (מחפשת פח לזרוק את המגבון המשומש)

(נכנס יעקב המוסכניק)

יעקב: מאחורייך.
חנה: (מופתעת) אה, תודה (זורקת לפח)
יעקב: לא מוקדם מדי בשבילך?
חנה: דווקא מאוחר.
יעקב: (פאוזה) רוצה קפה?
חנה: תה עם חלב יש?
יעקב: בשבילך יש הכל
חנה: לא השתנת אה?
יעקב: הכל בעיניי המתבונן
חנה: מתבוננת
יעקב: נכון סליחה, תמיד היית פמיניסטית שורפת חזיות.
חנה: הייתי כל מיני דברים. (פאוזה) מה שלומך, איך העסקים?
יעקב: לא מתלונן.

(פאוזה)

חנה: מה, אתה לא שואל למה באתי?
יעקב: מחפשת עבודה? (צוחק)
חנה: עוד ניסיון?
יעקב: אני יודע למה באת חנה. אני רוצה לקוות שאולי אני טועה.
חנה: טעויות עשית מספיק עד היום.

(ניגש להכין את הקפה והתה במטבחון ליד, לא רואים את יעקב. חנה מתבוננת מסביב, ניגשת שוב למכונית ומפרקת איזה חלק, החלק נופל מידיה ועושה רעש. יעקב חוזר במהרה)

יעקב: אי אפשר להשאיר אותך לבד אה? תזהרי, זה לא מגרש משחקים פה
חנה: אני לא משחקת יותר יעקב, לא מבזבזת יותר את הזמן שלי. לא נשאר לי הרבה...

(חנה יוצאת ויעקב נשאר לבד)
(יעקב ניגש לחלק ומרים אותו מהרצפה, מתבונן בו, מתבונן ברכב ומחייך)

יעקב: אף פעם לא ידעתי להגיד אם האישה הזאת היא מלאך או השטן בעצמו.

(חנה נכנסת שוב)

חנה: בוא, אני רוצה להראות לך משהו
יעקב: חנה..
חנה: בוא
יעקב: אני לא יודע אם כדאי
חנה: זה מאוד חשוב

(יעל בחורה בת 18 נכנסת בריצה למוסך כולה נסערת, יעקב וחנה מסתכלים עליה)

יעל: כאן זה מוסך לרכבים?
יעקב: כן, איך אפשר לעזור?
יעל: אני לא מבינה כלום במכוניות ונתקעתי עם האוטו לא רחוק מפה...אתה יכול אולי לעזור לי?
חנה: יכול, בטח שיכול
יעל: (מבחינה בחנה) סליחה, את היית לפני?
חנה: כן חמודה, אני הייתי הרבה לפנייך. הרבה הרבה לפנייך!
יעל: אני ממש מתנצלת...אני חדשה על הכביש וזאת הפעם הראשונה שאני נתקעת עם האוטו. מלחיץ.
חנה: אין לך מה להילחץ חמודה. יעקב פה יעזור לך כמה שהוא רק יכול.

(לפתע הפסקת חשמל והדלת של המוסך נסגרת באופן אוטומטי. שלושתם נשארים לעמוד בחושך)

יעקב: אני לא מאמין. זה מה שחסר לי עכשיו... כל כך ברור שכשחנה באה דברים כאלה קורים. אל תזוזו.

(יוצא למטבחון או לחדר האחורי. חנה ויעל נשארות לעמוד אחת מול השנייה)

יעל: מי זאת חנה?
חנה: נעים מאוד (מושיטה לה יד) חנה.
יעל: אה, אני יעל, נעים מאוד. גם את פה עם הרכב שלך?
חנה: אפשר לומר
יעל: מה נעשה? נראה לי שאנחנו תקועות פה עכשיו. מה אני אעשה עם הרכב? לאן הוא הלך? אני כל כך עמוסה היום, אני חייבת לצאת מפה (היא מתחילה להסתובב במוסך ולחפש דרך לצאת) יש לי דד ליין!
חנה: (מוציאה סוכריה מהתיק) רוצה תיק תק?
יעל: אני לא מבינה איך את כל כך רגועה? את באמצע מוסך מלוכלך בהפסקת חשמל עם החליפה היפה שלך ואת מציעה לי טיק טק? ולאן הוא הלך לעזאזל? (הולכת אחרי יעקב למטבחון)
חנה: (מוציאה פנס ומחפשת) איפה השירותים פה? (מוצאת ויוצאת לשירותים)

(יעקב ויעל חוזרים למוסך)

יעקב: איפה היא הנחשה הזאת?
יעל: מי, חנה?
יעקב: מה את מכירה אותה?
יעל: לא, לא. ואתה?
יעקב: אני מכיר אותה מצויין
יעל: לקוחה חוזרת?
יעקב: אפשר להגיד (מנסה לפתוח את דלת הכניסה התקועה)
יעל: נראה לך שתצליח לפתוח בקרוב? אני ממש ממהרת
יעקב: את תדאגי שהנחשה, אה חנה, לא תיגע פה בשום דבר.
יעל: איפה היא בכלל?
יעקב: שאלה טובה. תבדקי בשרותים
יעל: אבל אי אפשר לראות כלום
יעקב: (לעצמו) לא צריך, אותה אפשר להריח
יעל: מה?
יעקב: כלום. תכף נצא מפה ואני אתקן לך את הרכב, הכל יהיה בסדר. (יוצא אחרי חנה לשרותים)
יעל: רגע, אל תשאיר אותי לבד פה. נורא חשוך...רק רציתי לתקן את הרכב...(מסתובבת ונתקלת בדברים שעושים רעש ומקפיצים אותה). היה נראה לי מוסך רגיל פה. והחנה הזאת עם החליפה והסוכריות טיק טק שלה. מלחיצה.

(פתאום הדלת נפתחת)

יעל: ואו, נפתח! איזה הזוי

(לוקחת את הדברים שלה, מסתכלת אחורה ויוצאת)
(נכנסת חנה, מוציאה שוב מגבון מהתיק שלה ומנגבת ידיים)

חנה: תה עם חלב לא יהיה פה היום...(מסתכלת לכל הכיוונים ויוצאת)